עוד על המוצר ה-ACC האמריקאי ה-22

אבל כשאתם מגיעים לנוסחה, אתם מריצים לפי דגם סשן, לפי הטקסט הכתוב. ואתם צריכים להבין את זה הרבה הרבה יותר טוב מאשר איך שלמדתם אי פעם את עשרת הדיברות, כי חייהם של אנשים תלויים בטקסט הכתוב של דגם הסשן.– ל. רון האברד

זה היה חודש ינואר 1961, ותוכנית 'הקורס הקליני המתקדם' של מר האברד למחקר ופיתוח התקדמה במרץ והגיעה גם לסיומה וגם לשיאו של הישג שלא נחזה לפני כן. כי אחרי שהוא פיתח את הטכנולוגיה להביא כל being לקליר, הוא גם פיתח את הנהלים להכשיר כל אודיטור ליישם את הטכנולוגיה הזאת. מיד לאחר מכן, וכמעט בלי לעצור לרגע, הוא הפנה את תשומת לבו לצעד האחרון והמכריע. כי זה היה ברור שהדבר היחיד שנותר שיכול היה למנוע מכל being להשיג חופש היה פשוט אם הוא לא ניצל את זה. מכאן, הטכנולוגיה של ביצוע קדם-סשן כדי להביא כל being להבנה ולגרום לו להיות in-session ('כנס לונדון על הפצה ועזרה'). וכאשר התחילו להשתמש בטכניקות האלה באודיטינג (ה-ACC ה-1 של סיינט-היל), זאת בהחלט היתה רמה חדשה – CASEs שפוצחו בזה אחר זה ושחר העידן של תוצאות קבועות ואחידות. לכן ל. רון האברד היה יכול כעת "להכניס להילוך" את נושא ההפצה ולפתוח את השערים לאנשים חדשים שייכנסו בשטף לסיינטולוגיה. באמצעות קורס מדויק שמסביר איך לעשות את זה ('כנס ניתוח המבנה של המיינד האנושי') הוא עמד לספק את הסשן המדויק עם הגעתם. ולמעשה, לא רק משהו שמתאים לתהליך ספציפי, אלא הנוהל לכל סשן.

ליתר דיוק, ב-2 בינואר 1961 בוושינגטון די-סי, ועם פתיחתו של 'הקורס הקליני המתקדם האמריקאי ה-22', מר האברד עמד ללמד את הטקסט הראשון שאי פעם נכתב עבור "דגם סשן". אלה היו נתונים כל-כך מרכזיים שהוא אמר לתלמידי ה-ACC ה-22 שהוא לא רוצה שהם ילמדו אותם בצורה קרה. לא – הוא רוצה שהם ילמדו אותם "בלהט, בלהט, בלהט!"ואומנם, התלהבותם של אותם אודיטורים עמדה להיבחן. כי עם הטקסט ביד, לא היה שום תירוץ לשום דבר פחות מאשר יישום מדויק של טכנולוגיה מדויקת:

"דגם סשן חייב להיות מושלם.אם מישהו יוצא מהיחידה הזאת כשהוא לא מסוגל לתת סשן מושלם מההתחלה ועד הסוף, אני אבקש ממנו להסגיר את התטן שלו. שמעתם אותי. זה מאוד חשוב.

"הטקסט הוא חשוב. אתם כל-כך רגילים לתת את פקודת האודיטינג במדויק שאתם לא שמים לב שהטקסט צריך להיות מדויק. אז תבינו את זה. תבינו את זה ממש טוב".

ועם השאיפה ליצור מה-ACC ה-22 סגל חדש של אודיטורים שיכולים לפצח כל CASE ולהפוך אותו לקליר, הוא סיפק הדרכה מדויקת כדי להפוך כל אחד מהם למומחה בטכנולוגיית האודיטינג. החל מההיסטוריה של האי-מיטר, מטרתו והשימוש בו, בעיקר בנוגע לטון-ארם ולתגובות המחט, ועד להיבטים המכניים המלאים של הבנק הריאקטיבי, לבעיות בזמן הווה ומדוע הן שוללות מהפרקליר ממשות על מסלול הזמן מהעבר – היה כאן טווח באמת מקיף של כל דבר שאודיטור זקוק לו כדי ליצור הישג CASE יציב ולקדם את ה-CASEs עד לקליר:

• נוסחה, קדם-סשן, נוהל שיטתי – מה כל אחד מהם עושה, והקשר ביניהם.
• תהליך Havingness – איך לבדוק מהו התהליך המתאים, ומהי מטרתו בייצוב הפרקליר בזמן הווה.
• בעיות בזמן הווה – איך הן מונעות ממשות על מסלול הזמן מהעבר.
• Forgettingness – איך הוא מהווה נצירה מהאדם עצמו.
• עבירות ונצירות – תיאור של המכניזם המדויק, ואיך 'תהליך עבירות/נצירות' פועל כתהליך Havingness.
• קדם-סשן 37 – מה הוא עושה ואיך נותנים עליו אודיטינג.
• עזרה – השימוש בה, ומדוע היא השלב האחרון של שפיות.
• סיועים של דיאנטיקה – השימוש בהם בביצוע קדם-סשנים.

כעדות למה שהושג, כאשר המיומנויות של אותם אודיטורים יושמו על סדרת CASEs שהתקדמו לאט, ההבדל מבחינת הישג מואץ מאופיין בצורה הטובה ביותר בהערה של ל. רון האברד עצמו, שכולם עכשיו "מתקדמים כמו איילות מבוהלות". ההרצאות האלה היו כל-כך חשובות, שמר האברד הורה שכל אחד מאותם HGCs מפצחי CASEs ילמד אותן.