המוציא לאור של סופר רבי-המכר הבינלאומי, ל. רון האברד

כנס התטה קליר

 כנס התטה קליר

כנס התטה קליר

זה היה ניסוי שריתק את העולם: צמח עגבניות בגובה 5.5 מ' ומלפפונים בגודל של אבטיח עשו כותרות. אך מה שהעיתונים ידעו לא היה אפילו חצי מהסיפור רחב היריעה שסובב סביב הניסויים בחממת הצמחים של ל. רון האברד, ופריצת דרך בנוגע לחיים עצמם: כיצד הפוסטולייטים הבסיסיים של לשרוד ולהיכנע משתלבים בחיים ומסתכמים במשחק שנקרא "קורבן". עם פריצת דרך זו הגיעו תגליות נוספות שחשפו את הסיבות הבסיסיות לפוסטולייטים של הרס-עצמי שהתטן עושה, והפתרון להם – תהליכי תקשורת שמטאטאים את מסלול הזמן מאברציות בסיסיות. מעבר לכך, זהו המקום שבו היישום עטה על עצמו ממדים יותר מסיביים עם ההכרזה על סוג חדש של אודיטינג שמאפשר לאודיטור אחד לטפל במאות, או אפילו באלפים של פרקלירים בבת אחת. זהו האמצעי לקלירינג בהיקף נרחב והצלה פלנטרית. ועם זאת, גדולים ככל שיהיו פיתוחים אלה, מאחוריהם עמד משהו גדול בהרבה. מכיוון שזהו הכנס ההיסטורי שבו מר האברד הודיע על רכישתה של הכתובת המפורסמת ביותר בסיינטולוגיה: אחוזת סיינט-היל, איסט גרינסטד, סאסקס, אנגליה.

מידע נוסף
לקנות
₪ 490
משלוח ללא תשלום כרגע זכאי למשלוח ללא תשלום.
במלאי נשלח תוך 24 שעות
פורמט: תקליטור
הרצאות: 6

עוד על המוצר כנס התטה קליר

כדי להמשיך לחיות, אדם נדרש לחדור אל כל התעלומות שגורמות לו לסגת. והגדולה בכל התעלומות האלה היא התעלומה של "האם אני צריך לשרוד? או שאני צריך להיכנע?"– ל. רון האברד

השאיפה? קלירינג. ולא רק של אדם אחד, אלא מאות, אפילו אלפים – באותו הזמן.

זו היתה 1959. ובעוד שהנושאים של סיינטולוגיה ודיאנטיקה נכנסו לשנתם העשירית, ל. רון האברד פתח עידן חדש לגמרי – עידן שעומד לשנות את פני סיינטולוגיה לעד.

התפתחות הטכנולוגיה התקדמה לנקודה שמר האברד ניסה להשיגה מאז 1950. קלירינג, על-ידי אודיטורים אחרים חוץ ממנו, הפך למציאות. כתוצאה מכך, הוא היה יכול להתרכז כעת בפיתוח האמצעים שיאפשרו קלירינג נרחב. עם זאת, כפי שהוא תיאר במאמר מאביב 1959, "נושא הקלירינג", זו לא היתה שאיפה חדשה:

"כשגיליתי ב-1950 שאודיטורים אחרים אינם יכולים להשיג זאת, הפכתי את זה לנושא בעל החשיבות הגדולה ביותר עבורי לעשות את הדברים הבאים:

1. לחקור את התופעות הקשורות לקלירינג.

2. לחקור דרכים כדי להכשיר אודיטורים לעשות את העבודה.

3. להשיג את המצב המקורי בקנה מידה רחב בעזרת אודיטורים באופן כללי בכל סוגי ה-CASEs".

ראשית, ולאור העובדה שהטכנולוגיה התפתחה לרמה מעשית ומדויקת מאוד – למעשה, למישור חדש – הוא העביר את 'הרצאות הקורס המיוחד לאודיטור המקצועי של האברד', באפריל 1959, כדי שישמשו כתוכנית הלימודים העיקרית ל-'קורס אודיטור מקצועי' חדש.הרצאות אלה היו כל-כך מקיפות שמר האברד תיאר אותן בתור "היסודות של היסודות". בעוד שטכנולוגיית האודיטורים הזו התייצבה בעקבות דגשים נוספים, אותן הרצאות עצמן עדיין משמשות היום בתור הקורס הבסיסי להכשרת אודיטורים.

באופן מדויק יותר, ובנוסף לעבודתו בעריכת התיעוד הקבוע של עבודותיו, הוא היה זקוק ל-'קורס האודיטור המקצועי' החדש, ממש עכשיו, כדי להכשיר אודיטורים במהירות עבור משהו אחר שהוא תכנן.כלומר, יעד מס' 3 שלעיל – קלירינג בקנה מידה רחב על-ידי אודיטורים באופן כללי על כל סוגי ה-CASEs.

למעשה, המעשיות של קלירינג בהיקף נרחב דרשה את זה. במונחים של מספרים טהורים, לא משנה כמה אודיטורים הוא יכול להכשיר, זה אף פעם לא יהיה מהר מספיק אם צריך להפוך כל אדם לקליר בעבודה של אחד על אחד. מה שמר האברד חיפש היה שיטה להפוך אנשים לקליר שתהיה "קלה, מהירה, לא יקרה", כדי שכל אדם יוכל לנצל אותה.

הפתרון היה קו-אודיטינג, שבו שני אודיטורים הופכים לצוות ונותנים אודיטינג זה לזה. אבל למרות שקו-אודיטינג כבר היה קיים במשך כמה שנים, הוא עמד לחשוף משהו אחר לגמרי. ודבר זה נבע מהעובדה שעד לאותו זמן, קו-אודיטינג היה נעשה על-ידי אודיטורים שעברו הכשרה. אבל אם הוא היה צריך להכשיר כל אחד לרמת אודיטור מקצועי לפני שהוא יוכל לתת אודיטינג לאחר, אז שום דבר לא היה מושג.

הפתרון? מר האברד פיתח סוג אחר לגמרי של קו-אודיטינג, עבור האודיטור החדש. הוא קרא לזה אודיטינג Muzzled, כי הפעולות שהיה מותר לאודיטור לבצע היו מאוד מינימליות, ולכן דרשו הכשרה מועטה. אבל זאת היתה רק חצי המשוואה.

לאחר מכן, הוא כינס אודיטורים לצורך הכשרה בקורס הקליני המתקדם ה-6 בלונדון (ACC), ושם העלה בפניהם דבר שהם לא שמעו עליו מעולם – האמצעים העומדים לרשות אודיטור יחיד להעביר תהליכים למאות, אפילו לאלפים בו זמנית. ולא אודיטינג קבוצתי, עם פקודות שמועברות לחדר שלם מלא באנשים. ליתר דיוק, היה מדובר במספר לא מוגבל של קו-אודיטורים שבקושי עברו הכשרה שמקבלים אודיטינג, למעשה, מאודיטור אחד שכן עבר הכשרה. זאת היתה למעשה אחת מהצורות המוקדמות ביותר שאי פעם פותחו להעברת התהליכים, כפי שהוא סיפר לאותם אודיטורים ב-ACC ה-6 בלונדון:

"אז מה זה? מה זה? אתם חושבים שזה חדש. כן, כן, זה מאוד חדש בטכנולוגיה שלו וחדש באופן מדהים ביעילות שלו. אבל זה לא חדש בתור רעיון. כי כך השגתי המון שעות אודיטינג ב-1946, 7, 8 ו-9.

הרעיון שאודיטור אחד מטפל בהרבה מאוד צוותים הוא מאוד ישן. אבל המתודולוגיה שבה זה נעשה היום היא מאוד חדשה."

כן, זו היתה "מתודולוגיה חדשה" מאוד, והיה לה קשר הדוק למרכיב הסופי האגדי בתקופת מחקר זו. כי בנוסף למעורבותו הישירה בהכשרת אודיטורים בלונדון, מר האברד ניהל מחקר במקום אחר לגמרי. ואפילו אם סיינטולוגים באופן כללי לא ידעו על כך דבר, הוא ריתק את עולם הגננות עם ניסויי החממה שלו, שהפיקו כמה תוצאות מדהימות – צמחי עגבנייה באורך של 5. 5 מטרים, ומלפפונים בגודל של אבטיחים. בעוד שהעיתונות פרסמה תוך זמן קצר כותרות בנוסח "מעבדת עידן האטום של ד"ר האברד", ומצד שני תיארה "גילוי בעל חשיבות עצומה עבור כל הגננים", נותרה בעינה העובדה שהעיתונאים עצמם לא ידעו אפילו חצי מהסיפור.

לאמיתו של דבר, היה כאן מחקר של תחומים עמוקים הרבה יותר, עם הסתעפויות שנפוצו לכל עבר. ומה שנחשף למעשה היה הפוסטולייטים הבסיסיים של לשרוד ולהיכנע, וכיצד אדם הפך לקורבן.נבעו מכך לא רק ההיבטים הטכניים של למה החיים נכנעים, אלא התהליכים שהיו נדרשים על מנת להתחיל קלירינג רחב היקף.

יתרה מזאת, זו היתה רק ההתחלה. כי הוא שתל משהו אחר שבמהרה יגדל ויתפשט בכל רחבי העולם. ואם הדבר לא הוזכר עד עתה, זה היה רק בגלל שכך הוא רצה.

מלון שורהם בוושינגטון, ה-4 ביולי 1959, מחיאות כפיים סוערות בציפייה למה שהם לא ידעו. מיד אחר כך האורות עומעמו, תצלום הוקרן על מסך שלווה במילותיו הנצחיות של ל. רון האברד: "והנה סיינט-היל".

« Congress Lectures