עוד על המוצר כנס וושינגטון על אנטי-קרינה ועימות

היכולת לעמת היא היכולת שיהיה לך מרחב. אתה חייב שיהיה לך מרחב כדי שיהיה לך עולם. ומרחב הוא חופש! ולכן, אם אדם רוצה להיות חופשי, הוא חייב להיות מסוגל לעמת. האדם שבורח מהאויב אף פעם לא יהיה חופשי לאחר מכן. – ל. רון האברד

עד לאמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, ניסויים גרעיניים בארצות-הברית מילאו את שמי צפון-אמריקה בכמויות מדאיגות של אבק רדיואקטיבי. ולא היה מקום שבו הנשורת היתה כבדה יותר מאשר בסביבת אתרי הניסוי במדבר נבאדה, מקום שבו מאות פיצוצים ממש האירו את השמיים על פני כמה מדינות.

למעשה, רק כמה מאות קילומטרים דרומה משם, בפניקס, אריזונה, ל. רון האברד דיבר על כך שכל דבר הגיב כדבר "טעון" במונה גייגר לגילוי קרינה. הצמחייה, חיות הבית, אפילו הפסנתר בחדר המגורים שלו – כל אלה זמזמו בעקבות חלקיקי הקרינה הזעירים שבהם.

יותר לעניין, רוסיה ערכה ניסויים גרעיניים משלה ונכנסה כעת למרוץ עם אמריקה לגבי השאלה מי מהן תוכל לבנות את הפצצות הרבות ביותר והגדולות ביותר. המשמעות של כל זה היתה שהקרינה התפשטה לכל מקום. עם זאת, למרות המספרים העולים (רמות הקרינה האטמוספריות פורסמו בעיתונים באופן קבוע), כמעט אף אחד לא דיבר על הסכנות.

רבים מהאנשים בציבור התעלמו מהסכנה, אפילו הנוכחים – ללא כל הגנה למעט משקפי שמש – כדי "לחוות" את ההבזק הנובע מפיצוץ גרעיני שהתבצע רק קילומטרים ספורים משם. לגבי אלה שלא היו כל-כך אדישים, כל זה היה מסתורין גדול, כשממשלות פרנואידיות מסתתרות מאחורי מעטה של סודיות.

מר האברד כבר נגע בנושא בכנס הקודם שלו (כנס לונדון על בעיות האדם), כשהוא קורא לשים קץ הן לחשאיות והן לניסויים החסויים והבלתי מוגבלים בנשק גרעיני. בנוסף, הוא גם נקט פעולה ישירה באופן אישי, כשהוא אוסף את כל המידע שהוסתר בקפידה מהציבור לפרסום המתוכנן שלו שנקרא "מדריך בסיסי להגנה אזרחית". ולגבי הדחיפוּת של העניין, מילות הפתיחה שלו אמרו הכול:

"אם תישארו בחיים חמש-עשרה דקות לאחר התקפת האטום, מה תהיה תשובתכם לשאלות הבאות:

1. האם המשפחה והחברים שלי בחיים?

2. האם הממשלה הפדרלית עדיין מתפקדת?

3. האם אוכל לקנות משהו עם הכסף שבכיסי? האם הוא עדיין שווה משהו?

4. היכן אשיג מי שתייה הלילה?

5. האם יהיה לי משהו לאכול מחר ובשבוע הבא?

6. כיצד אוכל לעזור לאחרים?

7. כיצד אוכל לנקום באנשים ששיגרו את הפצצות האלה?

8. האם אמריקה תוכל לחיות עכשיו?

9. האם ניתן להציל משהו בכל התוהו ובוהו הזה?

10. איך אוכל להשיג עבודה?

אם נהרגת, האם תמות בידיעה שעשית ככל יכולתך כדי שאמריקה והאנשים שלך יוכלו לשרוד?"

ככל שהפרוייקט הזה נמשך, כך גם נמשכו מחקריו של מר האברד. וכשלפתע הופיעה בהם תגלית מהפכנית בעלת דחיפות עולמית, יצאה קריאה ל-"כנס חירום". מטוסים מושכרים שפניהם לוושינגטון דילגו עד מהרה מעיר לעיר, ואספו בדרכם סיינטולוגים. מיקום ההתכנסות שלהם באותו יום ראשון – 29 בדצמבר 1956 – לא יכול להיות הולם יותר: 'אולם האומות של מלון וושינגטון', בשדרות פנסילבניה, הצופה על הבית הלבן.

עם עלייתו לדוכן הנואמים להרצאת הפתיחה, ל. רון האברד לא בזבז זמן בהסברים על טיבו של מקרה החירום. כשהוא מציין התאמה ישירה בין התקדמות CASE לבין עלייה ברמות הקרינה, הוא הכריז:

"מישהו שמפוצץ פצצה כאן ברוסיה לא קשור בכלל לזה שאתם מעבירים תהליכים לפרקליר בפוקיפסי, נכון? נכון. לא קשור לזה בכלל. זה פשוט. זאת בטח עובדה מאוד לא קשורה. קצב הקלירינג של פרקליר באורלנדו פלורידה לא קשור בכלל לביקוע גרעיני, נכון?

תקשיבו, כששתי העובדות האלה התחברו לבסוף, נעשיתי ג'ינג'י".

ואז, כשהוא מעביר שלוש הרצאות ושני סשנים של 'אודיטינג קבוצתי' כבר ביום הראשון, הוא חשף את תגליותיו שעסקו באיום המיידי. הוא תיאר את הדיאנאצין, תרכובת של כמה ויטמינים, שקיבל את שמו בזכות יכולתו לטפל בהשפעות על הגוף בדרכים של דיאנטיקה. הוא התייחס באופן ספציפי לאחד הוויטמינים הנכללים בנוסחה זו, חומצת ניקוטין (ניאצין), ותגליתו על הקשר שלה לקרינה – חומצה שמסוגלת לגרום לגוף להעלות סומק במקומות המדויקים שתאמו לכוויות שמש מהעבר.

עם זאת, ללא קשר לעובדה שהתגלית הזאת הפכה לאגדה על פני כדור הארץ של ימינו, התגליות שמר האברד חשף בהמשך היו באמת עולמיות ונפרשו לעבר הנצח. כי זוהי ההיסטוריה האמיתית של קרינה, שלא רק משתרעת אחורה לתקופה שבה עצמים בחיי היום-יום האירו בזכות עצמם, אלא גם מסבירה איך ולמה הקרינה היתה למעשה חלק בלתי נפרד מכל מאורע אברטיבי במסלול הזמן השלם של תטן.

כל זה מסביר גם למה המחקר בנושא הקרינה הוביל לכל-כך הרבה ציוני דרך בכנס הזה, החל מפריצות הדרך המקיפות על Havingness ועל עימות, ועד לתוכנית הבסיסית ביותר להפיץ את תשובות הסיינטולוגיה בכל מקום: 'פרוייקט הדינמיקה השלישית'.

וזהו הסיפור שעומד מאחורי 'כנס האנטי-קרינה' הראשון, אשר מעלה פתרונות לבעיות שהתקיימו עוד מראשית הזמן ורלוונטיות כמו כותרות העיתונים בימינו.