עוד על המוצר האקסיומה של הנתון היציב

אז יש לנו את פוסטולייט מספר אחת, לא-לדעת (זה ברמה האנליטית); פוסטולייט מספר שתיים, לדעת; פוסטולייט מספר שלוש, לשכוח; ופוסטולייט מספר ארבע, לזכור.– ל. רון האברד

עד לקיץ 1955, איגוד הסיינטולוגים הבינלאומי של האברד בפניקס כבר גדל וכלל שמונה בניינים וצוות גדול מאוד במשרה מלאה. הסיבה לכך היתה שבוגרי ACC הובילו כעת את ההתרחבות באיזורים הגיאוגרפיים שלהם, והשפעת הכוח המשולב של סיינטולוגים הורגשה בכל רחבי הפלנטה. סיינטולוגיה בבריטניה, עם חמש מאות אודיטורים, השתרעה מליברפול בצפון אנגליה לקרוידון בדרום. עשרות אודיטורים עברו הכשרה בדרום-אפריקה. סיינטולוגיה היכתה שורשים באוסטרליה, וניו-זילנד שגשגה. אך זה לא היה הכול. החדשות על פריצות הדרך של ל. רון האברד הופצו בצורה כל-כך נרחבת, שדרישות לספרים הגיעו ממקומות רחוקים כמו תל-אביב וקהיר. במקביל, מחוף לחוף בארצות-הברית, ההתרחבות המשיכה לשעוט קדימה.

כאשר מר האברד הבין שיש צורך במיקום מרכזי יותר כדי לפקח על צמיחתה של סיינטולוגיה הבינלאומית, הוא החליט לעבור לוושינגטון די-סי. וכך, ביולי 1955, עם מרכז תפוצה שהוקם בעיר הסמוכה סילבר ספרינג, מרילנד, כדי להוציא לאור ולהפיץ את החומרים, הוקמה הכנסייה המייסדת של סיינטולוגיה ברחוב "R" מספר 1845 NW. באופן ספציפי יותר, בכנסייה החדשה הזאת גם הוקמה האקדמיה הראשונה של סיינטולוגיה – האקדמיה לאומנויות הדת והמדעים.

אם התקופה אופיינה בסדרה של אירועים "ראשונים מסוגם" מבחינה ארגונית, הסיפור של ההתקדמות הטכנית היה דומה. כי עם מצבור שלם של תהליכים שהיה כעת בשימוש – מתוך 'יצירת היכולת האנושית' וגם מתוך 'דיאנטיקה 55!' – רון גילה תגלית חדשה שמתאימה לא רק לכל אודיטינג, אלא לכל המושג של Knowingness שהניע את חיפושו של האדם במשך כמה אלפי שנים. לכן, ב-11 ביולי 1955, הוא החל להעביר את הרצאות האקדמיה של וושינגטון. כשהוא פותח בתיאור מפורט של נוהלי אודיטינג מודרניים, הוא המשיך עם היישום באודיטינג של ארבעה פוסטולייטים עיקריים שהתטן עושה. ועבור אותם תלמידים, שם אחד של אחת ההרצאות לא הותיר ספק בלבו של אף אחד מהם לגבי סדר הגודל של תגליות אלה: "הנתון הלא-ידוע – הרצאה שתזעזע את ה-MEST".

"כשהגיע הרעיון שה-knowingness הגבוה ביותר שניתן להגיע אליו הוא לא לדעת על שום דבר, הגענו לצומת דרכים עם כל פילוסופיות המזרח, והתקדמנו מעבר לכך. עזבנו כרגע את המין האנושי.

"הסוד האידיוטי הזה היה הסוד ששמר על העולם הזה שלא יתפרק".

כי ביחד עם ארבעת הפוסטולייטים, הופיע מה שעמד להיות אחד העקרונות מרחיקי הלכת ביותר בסיינטולוגיה: 'אקסיומה 53', או כפי שמר האברד תיאר אותה, "האקסיומה של הנתון היציב". באשר לתפקיד שאקסיומה 53 וארבעת הפוסטולייטים מילאו באודיטינג, זה היה תפקיד מהותי באמת. כפי שהוא הסביר:

"אלה הן שתי ההחלטות הבסיסיות של העולם הזה: לשרוד, להיכנע. ואלה הם שני הנתונים היציבים.

הוא שוכב במיטת בית-חולים, הוא חי בייסורים ובכאב והוא קורא את 'דיאנטיקה: התפתחותו של מדע' או משהו כזה, ופתאום הוא אומר: 'הי! רגע! זה – בנג!' והוא קם והוא כבר לא חולה יותר. קסם! קסם טהור! זה באמת אחד מתוך שני הנתונים היציבים.

עכשיו, הנתון היציב השני, בסדר גודל קצת פחות חשוב, הוא להיכנע, מבינים? רק שני אלה. אלה הם שני הנתונים שלפיהם החיים מותאמים, וכל אי-התאמה לשני הנתונים האלה תוביל לאברציה".

לפיכך, השאלה המרכזית לגבי אקסיומה 53 היתה איך לתת אודיטינג לפרקלירים עד לנקודה שהם יוכלו לסלף, לשנות או להחליף נתונים יציבים:

• אינדיבידואליזם נוקשה – אם אדם לא יצטרך להגן בעקביות על האינדיבידואליות שלו, הוא ישקם את חופש הבחירה שלו בחיים.
• חוסר הכרה – כהרמוניה נמוכה יותר של not-knowingness.
• מצב של זכירה – כהרמוניה של knowingness.
• אי-שפיות – ההיבטים המכניים שלה, ולמה זהו תוהו ובוהו שבתוכו לא קיימים שום נתונים יציבים.
• תוהו ובוהו – איך הוא תומך בנתון היציב ונותן לו כוח ברמה ריאקטיבית.
• המצב האידיאלי לתטן – לשכוח ולזכור באופן סלקטיבי – ואיך סיינטולוגיה היא שיטה שבאמצעותה אינדיבידואל יכול 'לדעת' או 'לא-לדעת' כרצונו.

באשר למשמעות של התפתחויות אלה במונחים של הפצה, מר האברד הכריז שהוא רוצה שכל סיינטולוג יהיה מטר אחד מאחורי ראשה של החברה בקהילה שלו. או, כפי שהוא כתב במכתב שהתלווה למהדורה מתחילת ספטמבר 1955 של המגזין Ability:

"עם הפרסום הזה ועם החומר שנמצא בפיתוח, השאיפות הוורודות ביותר של דיאנטיקה וסיינטולוגיה הופכות עכשיו למציאות.

אנחנו יכולים לנצח על-ידי פיקוד על הסביבה, בניגוד לאסכולת מחשבה – שָפָנולוגיה – אשר רק מתאימה את עצמה אליה".

למטרה זו, ל. רון האברד הנחה אודיטורים כיצד להפיץ – ובאופן ספציפי נתן להם את החוברת 'הסיינטולוג: מדריך על הפצת החומרים', שהסבירה איך לנהל פעילות בשדה ו-"הקם את הפרקטיקה הזאת!" – כשהוא מעודד אודיטורים לשאת את הלפיד ומספר להם איך להפוך להצלחה. וכך, עם בואו של סתיו 1955, עם הכנסייה המייסדת של סיינטולוגיה במיקום מרכזי, עם אקדמיה שתפקדה במלואה ועם המשאבים להפצה בהישג יד, סיינטולוגיה היתה מוכנה לשלב הבא שלה, שלב חדש לגמרי של התרחבות.